א. דַּק

1 ש"ז, — כתם לבן או שחור בעין, Uclus corneae2, או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד או גבן או דַק3 או תבלל בעינו (ויקר' כא יט-כ).  דק משוקע הרי זה מום צף אינו מום וכו' דק שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום דק לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום (בכור' לח:).  מי שהיתה נקודה לבנה בתוך השחור וזהו דק האמור בתורה (רמב"ם ביאת המקדש ז ה).  היתה נקודה שחורה שוקעת בתוך השחור אף זה נקרא דק (שם).



1 לא נתברר מה מקורו, ועי' הערה שלקמן. 

2 תרגום דר' מזיא.

3 לפי דעת רוב החדשים זה ת"ז, כמו ב. דק משמעה א, אך לפי שמוש מלה זו בתלמוד, שסגנון הדברים מעידים כי זה שמוש קדום ונהוג בלשון, אין ספק בדבר כי זה שם למום ממומי העין, ואין להחליט אם יש לו איזה יחס עם המשמ' של ב. דק.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים