° 1, דּוֹפֵק, דֵּפֶק, —  דפיקת הדם בעֹרקי גוף בע"ח, Puls; pouls; pulse: הדפק הוא תנועה מכלי הרוח מחוברת מהתקבצות והתפשטות להנהיג הרוח בנשימה (קאנון א ב ג א).  לחיצת הדפק במה שעבר המנהג בו מן החכמים הוא שיהיה הדפק בתחלת הענין קטן מאד מתחלף וכו' כשתניח אצבעותיך אל העורק שנחסר אז זה הענין יקרא הסרת הדפק והתחלפותו כאלו הוא העדר הפעל כלו אצל ההרגש (פרקי משה כג).  תנועת הדפק והנשימה וזה מין אחר כי התנועה ההעתקיית אשר אמרנו תלוייה ברצון אמנם תנועת הדפק היא טבעית לא יכול הרצון למנעה או לעשותה (אמונה רמה א ו).  לפי שדפק האיש הישן אינו דופק בחזקה (רלב"ג איוב לא).  ויהיו עפעפיו (של האיש החושק) כבדות ומראהו כרכומי לתגבורת המרה השחורה ויהיה דפק עורקיו חזק (מ' אלדבי, ש"א ה ח).  — ובכנ': שהאשה נקתה ונטהרה נקיון שלם ומששתי אני דפקה ונתברר לי שנשאר ברחמה שארית (פרקי משה כד).  — ואמר המשורר: קול דופקו דופק עוד נותרה בו נשמה, אך בית-חמרו הרס ויהי לשממה (יל"ג שומרת יבם).  — ומ"ר: אמרו (הכופרים) במתים החיו הנביאים בטול דפקים הם ולא נפגרו (משולם בר"ש, שירה בגגות מו"נ).  — והעֹרקים הדופקים: ויתוקנו גם כן כלי העכול ושאר האיברים ברוחות ההולכות אחריהם מן הדפקים והעצבים והורידים (כוזרי ב כו).  הליחה ההיא אינה באה מחמת מכה וכו' או מן הורידים והדפקים (שו"ת שמש צדק', יו"ד כב).  הדם והרוחות שבדפקים (ר"י צהלון, אוצה"ח ב א).  ואז הלב והדפקים מוסיפים תנועתם יותר מטבעם (שם).  בינותי יפה ענינו מתוך דפקי הידים ועביט של מימי הרגלים (אבן בחן לר' קלוני').  —  °דֵּפֶק גבוה, גלוי, דולג, הולם, זנב העכבר, זריז, חזק, חלוש, חרד, מאוחר, מדלג, מהיר, מסודר ולא מסודר, מעורב, מתחלף, מתפשט, מתקבץ, נמליי, נרעד, עצל, קשה, רך, רץ, שוה ובלתי שוה, תכוף,  תולעי, ועי' במקומם.