דּוֹק, ש"ז, —  א) דבר דק שטוח, בגד, יריעה וכיוצא בזה, feines Gewand; fine étoffe; fine cloth:  הנוטה כַדֹּק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישע' מ כב).  — ואמר הפיטן:  יום זה ודאי זדון לבי אצלי גלוי, חוטי עונותי, עם דּוֹק רשעי, דיני אני אדע באש קלוי (יוה"כ קטן, יום זה).  — ובמליצה °כנוי להשמים, ואמר הפיטן: דּוֹק וחלד יחרדו מאימת מלך (ר"א קליר, ר"ה, כבוד אוהל).  אדיר ונאור בורא דוֹק וחלד מי אל כמוך (מוסף יוה"כ, אדיר).  דּוֹק שמיך בירכתיהם גם שם אסק, הודך שם לשפטני על הנעסק (סליח' מוסף יוה"כ, יחביאני).  דופי בן קיש, הבין נין קיש, ותחן הלקיש, עד לַדוֹק הקיש (יוצר לפורים, תמימים).  וגיא וָדוק בי נבראו, ועל שמם נקראו (שם, אספרה).  בחרות חקוקה, ובלוח לב מחֻקה, מִדּוֹק תלולה, ומשאול עמֻקה (שבת פרה, אמרתי אחכמה).  נפלה עברה על ניני פצל לח ולוז וערמון, עד כי נטש מִדּוֹק ארמון (קינ' לת"ב, זכור את).  — ב) °קרום דק:  ואם יחובש הברזל בשם או בדוק לא ימשכהו האבן (ראב"ע, ספר הנסיונות).  ומקיף בשניהם (בשני קרומי המוח) דוק כרוך עליהם בחיצונם בדמיון קרום שלישי קשה וחזק (פרקי משה א).  אין קיום לאדם ולא לכל כחות המוח זולת הדוק והשמלה אשר מקפת למוח (מיוח' לראב"ד, יציר' א).  העצלים הם יתר רכים מן העצבים והם מתחרים עם העצבים של פרקים בדוק שעל גב שעליהם  (שם א ב).  — ג) °סגולת דבר שהוא דַּק, שטוח ורחב ולא עבה:  שהם (הביצים) באנשים יותר גדולים ובולטים ומתארכים נוטים לעגול ובנשים קטנים ועגולים נוטים אל הדוק (קאנון ג כא א א).