*, ש"נ, — שה"פ מן דָּרַךְ: דריכת1 זיתים וענבים (שבת קמה.).  ברגלים תרמסנה ענין הדריכה בחזקה ובהשחתה (שרשי רד"ק, רמס).  כי בהגעות זה הטוב ובדריכה אליו יצטרך עזר אלהי לרבוי המונעים אשר לאדם מהדריכה אליו (רלב"ג, משלי כא).  שהכח אשר לחמר הראשון על קבול הצורה האנושית הנה צאתו לפועל הוא התהוות אחד כי הוא דריכה אל תכלית אחד (הוא, מלחמ' ה' א ו).  הזמן האמצעי אשר תהיה ממנו הדריכה מהזמן הבעל תכלית אל הזמן הבלתי בעל תכלית (שם ו יא).  שאנחנו לא הנחנו שיהיה זמן דריכתו אל ההוייה בלתי בעל תכלית שם כז.  ואנחנו אם חייבנו שיהיה דריכתו אל ההוויה בב"ת היה מקום לספק (ר"ח קרשקש, אור ה' ג א ג).  — ובהשאלה בדבור: ולהטעים הספור בדריכה ובעמידה בחבור ובהפסק (ב"ז, הקד' תל"ע).