פעו"י, עת' יִדְרֹך, — א) דָּרַךְ בארץ, עַל הארץ, נגעה רגלו באדמה להליכה, treten; poser le pied; tread:  ולו אתן את הארץ אשר דָּרַךְ בה (דבר' א לו).  הארץ אשר דָּרְכָה רגלך בה לך תהיה לנחלה (יהוש' נט ח).  כל דֹּרֵךְ בה (בדרך זו) לא ידע שלום (ישע' נט ח).  כל מקום אשר תִּדְרֹךְ כף רגלכם בו לכם נתתיו (יהוש' א ג).  והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי יִדְרֹךְ בגבולנו (מיכ' ה ה).  עשה שחר עיפה וְדֹרֵךְ על במתי ארץ (עמוס ד יג).  כי הנה יי' יצא ממקמו וירד וְדָרַךְ על במותי ארץ  (מיכ' א ג).  ואתה על במותימו תִדְרֹךְ (דבר' לג כט).  על שחל ופתן תִּדְרֹךְ תרמס כפיר ותנין (תהל' צא יג).  על כן לא יִדְרְכוּ כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד (ש"א ה ה). — וגם ביחס הפעול, דָּרַךְ ארח, הלך בדרך:  הארח עולם תשמור אשר דָּרְכוּ מתי און (איוב כב יה).  — °ופָעוּל:  (ותט האתון) מן הדרך הדרוך והלכה בשדה שאין שם דרך (ראב"ע במד' כב כג).  ואמנם ארח האנשים הישרים בפעולותיהם שאינם עצלים היא סלולה ודרוכה ילכו בה בקלות (רלב"ג משלי טו).  — ואמר המשורר:  יְשַׁו ערפי משנאיו בם הדוכים, ובמות כל גאון צריו דְּרוּכִים (רמב"ע, תרשיש א).  — ובהשאלה, דָּרְכָה הנפש עֹז, התחזקה, לבשה עֹז:  נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תִּדְרְכִי1 נפשי עז (שופט' ה כא).  — ובלי פעול ועם מ אחריו, דָרַךְ מן, יצא ועלה:  דָרַךְ2 כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (במד' כד יז).  דָּרַכְתָּ בים סוסיך חמר מים רבים (חבק' ג יה).  — ב) דָרַךְ זית, גַּת, יקב, יין, פורה, רמס ברגליו זיתים או ענבים להוציא מהם שמנם ותירושם,  keltern; pressurer (raisins, olives); express (wine, oil):  אתה תזרע ולא תקצור אתה תִדְרֹךְ זית ולא תסוך שמן ותירוש ולא תשתה יין (מיכ' ו יה).  ויבצרו את כרמיהם וַיִּדְרְכוּ ויעשו הלולים (שופט' ט כז).  ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא יִדְרֹךְ הדרך (ישע' יו י).  גת דָרַךְ יי' לבתולת בת יהודה (איכ' א יה).  מדוע אדם ללבושך ובגדיך כְּדֹרֵךְ בגת פורה דָּרַכְתִּי לבדי ומעמים אין איש אתי וְאֶדְרְכֵם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (ישע' סג ב-ג).  יקבים דָּרְכוּ ויצמאו (איוב כד יא).  בימים ההמה ראיתי ביהודה דֹּרְכִים גתות בשבת (נחמ' יג יה).  הרי שתרם שמן על זיתים לאכילה וכו' וענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום (תרומ' א ט).  — ג) דָּרַךְ קֶשֶׁת, שם רגלו בכח על הקשת לכֹף אותו כדי שבהתפשטו יירה החץ בכח, den Bogen spannen; tendre l'arc; bend the bow:  דָּרַךְ קשתו כאויב (איכ' ב ד).  דָּרַךְ קשתו ויציבני כמטרא לחץ (שם ג יב).  חרבו ילטוש קשתו דָּרַךְ ויכוננה (תהל' ז יג).  כי דָרַכְתִּי לי יהודה קשת מלאתי אפרים (זכר' ט יג).  חרב פתחו רשעים וְדָרְכוּ קשתם להפיל עני ואביון (תהל' לז יד).  אל יִדְרֹך הַדֹּרֵךְ קשתו ואל יתעל בסרינו (ירמ' נא ג).  תפשי דֹּרְכֵי קשת (שם מו ט).  מפני חרב נטושה ומפני קשת דְּרוּכָה ומפני כבד מלחמה (ישע' כא יה).  אשר חציו שנונים וכל קשתתיו דְּרֻכות (שם ה כח).  כי הנה הרשעים יִדְְרכוּן קשת כוננו חצם על יתר (תהל' יא ב).  — ואמר המשורר:  חניתות מחשבות שכלו מרוקים, וקשתותי סעיף לבו דְרוּכים (רמב"ע, תרשיש א).  — ובהרחבה גם דָּרַךְ חץ:  אשר שננו כחרב לשונם דָּרְכוּ חצם דבר מר (שם סד ד).  יִדְרֹךְ חצו כמו יתמללו (שם נח ח).

—  הִפע', הִדְרִיךְ, —  א) עשה שידרךְ בְדֶרֶךְ, שילך:  והכהו (את הנהר) לשבעה נחלים וְהִדְרִיךְ בנעלים (ישע' יא יה).  והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אַדְרִיכֵם (שם מב יו).  אני יי' אלהיך מלמדך להועיל מַדְרִיכְךָ  בדרך תלך (שם מח יז).  וישם רגלי כאילות ועל במותי יַדְרִכֵנִי (חבק' ג יט).  וַיַּדְרִיכֵם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב (תהל' קז ז).  —  וכמו קל:  לא הִדְּרִיכוּהוּ3 בני שחץ לא עדה עליו שחל (איוב כח ח).  — הִדְרִיךְ הַגֹּרֶן, דָּרַךְ ושוה פניו:  בת בבל כגרן עת הִדְרִיכָהּ4 עוד מעט ובאה עת הקציר לה (ירמ' נא לג).  —  ובהשאלה, הִדְרִיכו בדרך ישר, למדו לעשות טוב וישר, הרגילו במעשים טובים, בצדק וישר:  בדרך חכמה הריתיך הִדְרַכְתִּיךָ במעגלי ישר (משלי ד יא).  האוהב את אשתו כגופו וכו' והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה (סנה' עו:).  וידריך בדרך תבונה את הנערים (ראב"ע, הקד' פי' עה"ת).  ואברהם אבינו לא ידעו השם וקראו אוהבי אלא על אשר הלך בדרך המשפט והדריך בו בניו (טור חו"מ, דיינים א).  —  ואמר המליץ:  ויאמר השועל כמה יעצתיך והדרכתיך, ושומע לעצה לא מצאתיך (ס' שעשו' לר' זבדא 5).  — והדריכו באמת, במשפט, וכיוצא בזה:  הַדְרִיכֵנִי באמתך ולמדני (תהל' כה ה).  הַדְרִיכֵנִי בנתיב מצותיך כי בו חפצתי (שם קיט לה).  יַדְרֵך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו (שם כה ט).  — ב) הִדְרִיךְ הקשת, כמו קל, ובהשאלה, הדריך את הלשון:  וַיַּדְרְכוּ5 את לשונם קשתם שקר (ירמ' ט ב).  — ג) הִדְרִיךְ6 את האויב, השיגו:  כתרו את בנימין הרדיפוהו מנוחה הִדְרִיכֻהוּ עד נכח הגבעה (שופט' כ מג).  — ד) °עשה אדרכתה:  שבא לפנינו פלוני בשטר מלוה שבידו וכו' ונתחייב לפרוע ולא מצינו לו נכסים והשבענוהו שאין לו והדריך המלוה הזה אחר לקוחות והזמין לפנינו פלוני שלקח ממנו שדה פלוני מאוחר לזמן המלוה הנזכרת (התרומות ג ו).

—  הָפע', °הֻדְרַךְ, הודרך, —  שהדריכוהו בדרך הישר:  שלוי היה מודרך ומיושר מן השמים לעשות את המעשה הזה (לקחת את יוכבד דודתו לאשה) עם כל זרותו (ר"י אברבנל, שמות).  באופן שיושגחו ויודרכו לעומת ההצלחה האמתית (ר"י עמדין, מגדל עוז סב).

—  הִתפ', °הִתְדָּרֵךְ, —  הלך מעט מעט בדרך:  הנה לב האדם יתבונן איך ראוי שיתדרך בדרכו במה שירצה לעשותו (רלב"ג משלי טז).  לפי שההוה בזמן אין לו מציאות שלם ותמיד האדם מתדרך והולך האדם אל בית עולמו (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ג א).  כי בזה יתדרך לפעל פעולות המעלה והשלמות (שם ב).