פ"ע, דָּשְׁאוּ, עתיד יִדְשָׁא, — דָּשְׁאָה האדמה, נתכסו פניה דֶשֶׁא: אל תיראו בהמות שדי כי דָשְׁאוּ נאות מדבר (יוא' ב כב). — ואמר המשורר: גביר לו יזלו עבים כידו אמת כי דשאו סלע ושמיר (חרוז' משותפים, הוצ' ברודי, הקדם ב ב).

— הִפע', הִדְשִׁיא, תַּדְשִׁיא, תַּדְשֵׁא, — תַּדְשֵׁא האדמה, תצמיח דֶּשֶׁׁא: ויאמר אלהים תַּדְשֵׁא הארץ דשא עשב (בראש' א יא). — ואמר הפיטן: יה בשלישי הטריח ברי, הִדְשִׁיא דשאים והפריא, עץ פרי עושה פרי (ר"א קליר, אאמיר). גילה אדמה לעבודת אנוש וְהִדְשִׁיאָה שיח ועשב מזריע זרע (יוסי בן יוסי, עבודה). למען חוברו מתום ויושר והדשיא משדה חסד דשאים (ר"י הלוי, עמוד כמעט). — ומק' ובינ': והנה יש לארץ כח להדשיא בדבר אלהים ובעבור היות המדשיא גוף ממנו יצאו ואליו ישובו (ראב"ע קהל' ג כא). — ואמר הפיטן: לראשי הנשי לח הִדְשִׁיא, להרבות ולהפשיא, למזריע וּלְמַדְשִׁיא (יוצר שבת בראש', אל נשא).

— נִפע', °נִדְשָׁא, — נעשה דֶשֶׁא, צמח: כי מכח הלבנה נגרשים ונדשאים הצמחים והזרעים (חכמוני, יציר' ד).