ב. דָּשָׁא
°1, שת"ז, לנק' דְּשָׁאָה, — מי שרועה בַּדֶּשֶׁא: העגלה האוכלת הדשא נקראת דָּשָׁא1 (דונש, דשא).
1 כך פרש דונש המלה דָּשָׁא שבכתוב: כי תפושי כעגלה דשא (ירמ' נ יא), והשיבו על זה תלמידי מנחם כי לפי פרוש זה היה צריך להיות דשאה, כי עגלה נקבה. ולכן פרשו דָשָׁא כמו דָשָׁה מן דוש, ובאה א במקום ה, וכן הסכמת גם כל החדשים. ואעפי"כ, רבים מבני סמך בלשון ובתוכם גם רד"ק, הסכימו לפרוש דונש, ואמרו שבאה דשא במקום דשאה. ואם מכל מקום בפרוש הכתיב נראה כי אין הפרוש כך, עכ"פ יש לסמוך על רבי הלשון האלה להחליט עצם המילה דָּשָׁא, דְּשָׁאָה במשמעה זו.