*, ש"ז, מ"ר דְּשׁוֹשׁוֹת, דְּשׁוֹשִׁים, — מי שאומנותו לדשוש: הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה לצורך המועד (מו"ק ב ה).  רבי יוסי אומר דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן (גמ' שם יג:).