*, ש"ז, מ"ר דּשּׁוּנִים, — א) שה"פ מן דִּשֵּׁן, הוצאת הדֶּשֶׁן מן המזבח וכדומה: מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן (תמיד ג ט). מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם (שם ו א). וסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי (יומא לג.). דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה (רמב"ם תמיד' ומוספ' ג י). נר המערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דישונו אלא ממזבח החיצון (שם יג). — ואמר הפיטן: המסֻקלה והמעזקה, וְדִשּׁוּנָהּ דִּשּׁוּן למשמר חקה (קרוב' פרה, אצולת אמן). — והדֶשן שדִשנוּ: דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלים המקדיש דישון בתחלה מועלין בו (מעי' ג ד). מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן (יומ' כא.). ואח"כ מכבה את השאר הדולקין ומדשנן ומניח כל הדישונין הפסולת בתוך הכוז (רגמ"ה תמיד ל:). — °ומשל: ומה שאצל העשיר הוא דישון אצל העני הוא ראשון (פלא יועץ, ותרנות), ר"ל מה שהוא אצל העשיר כמו דשן שמדשנים ומשליכים החוצה. — שה"פ מן דִּשֵּׁן במשמ' °עשה שָׁמֵן: מותר לאכול בשר באותו שבת ולענג ולדשן עצמו בכל ענוגים ודשונים (הלכ' קצוב' לר"י גאון, ת"ב).