דַּשׁ
§, 1 ש"ז, מ"ר דַּשִׁים, — בבגד, כמו לשון נקפל לאחוריו במקום הפתיחה על החזה, ונהוג בדבור העברי בא"י.
1 בארמ' דשא, מ"ר דשי, מן דשא דלת: מפתח חלוקה פשיטא לא צריכא דאית ליה תרי דשי. ופרש"י: שתי פתחים היינו לאותן לשונות והווין זו למעלה וזו למטה זו לימין וזו לשמאל ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק.