* 1, מ"ר הֵאִים, — שֵׁם האות ה : חמורים העריות שהוא פותח בהן ביוד הא וחותם ביוד הא (ספרא, אחרי קלז). צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד (ירוש' מגי' א עח ג). העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד וכו' מה ה"א פתוח מכל צד רמז לבעלי תשובה שיש להם פתח פתוח (פסיק' רבתי כא). — ואמר הפיטן: דלת דמות פניה למה כלפי הֵא מובא, כי כל מצליח בזה ידל לעולם הבא (אהלל, שבת לפני שבוע'). הֵא הגיונה משֻנה מכל האותיות, בכלם הרגש שפה ובהֵא אינו מצוי להיות (שם). וְהָהֵא כאשר שמע מריבו, וצר לו וחמתו בערה בו (ר"ש שרביט הזהב, מריבה). — °ומ"ר: שההאין שלהם כתובים במקום אלף (ריב"ג, השרשים, סלא).
1 כך הקריאה המסורה של כל היהודים, וראיה לקריאה זו מה שהשם הזה כתוב גם הי, יוד בסוף. ולא נתברר הדבר על שם מה קראו לאות זו בשם זה. יש אומרים כי לפנים קראו הא לחלון סרוג כעין סבכה לאשנב, והצורה הקדומה של אות זו דומה קצת היא לצורת אשנב אבל בשום אחת מהלשונות השמיות לא נשאר השם הֵא במשמעה זו, ולכן קרוב יותר שקראו לאות זו הֵא על שום המלה הקטנה הרגילה הֵא, אך לא נתברר על שום מה קבעו לה צורתה העתיקה.