°, ש"נ,  —  שה"פ מן הֵאוֹת: ואם לא יהיה במזג האותות ולא הכנה ליותר מזה השלמות עמד והיה צומח (אמונה רמה א ו).  העין לא תשיג מתיקות הדבש ותשיגנו הלשון ואי אפשר שייוחס אל האותות הכלי ואל לא האותותו (שם).  שהטוב אשר ראוי לו אחד מבני אדם מתחלף בהאותות והשעור (נופ' צופ', מיסיר ליאון ג יא).  הדבור יחלק אל ד' חלקים אל ההאותות אל הרומז אל הספור אל השחוק ההאותות הוא מאמר עם כבדות מה עם שפלות הקול (שם).  וביחוד עושה זה האותות הצעקה מחוזק הקול וכו' ומרכות הקול ההכרחי אל המליץ והוא נקנה מהאותות הצעקה ראוי שיסופר היאך נוכל לשמור הקול שיהיה במדרגה אחת מן הקיום (שם א יב).  שאין האבן השואבת מניעה הברזל אלא שהצורה הברזליית הולכת ומניעה הגשם בכללה אל האבן להיותה נאותה לטבעו כהאותות המקום למקומם (אפודי, מו"נ ב, הקד' ט).