* , — מלת הרמז דומה להֵא, וכמו הִנֵּה, הֲרֵי, וקצת במשמ' אם כן, ומצוי בפרט לפני המלה כיצד, הא כיצד: קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה וכו' הא כיצד כדרכו לשמנה נולד לבין השמשות נמול לתשעה וכו' שבת יט ה. אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה וכו' הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת סוט' ה ג. אל מול פני המנורה שיהו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ספרי בהעלותך נט. עץ שומע אני כל עץ במשמע אי ארז שומע אני אפילו ענף ת"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז שם חקת קכד. פעמים שהוא אחד ושוחטים אותו עליו ופעמים שהם עשרה ואין שוחטין אותו עליהם הא כיצד אחד ויכול לאכלו שוחטים וכו' שם, ראה קלב. לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ב"מ נח:. יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כורחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ב"ב מח.. מה ת"ל יקרב בהוכשר [בשר] ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי זבח' מה:. הא כיצד נולד לבן אדם בן בכור עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב מס' גרים א יא. — ולפני מה תלמוד לאמר, במשמע' כיון שידענו זאת מכתוב אחר אם כן למה הכתוב הזה: כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה הא מה תלמוד לומר ואמר הכהן לאשה ילמדה כהן סדר שבועה ספרי נשא יב. הרי יבשים אמורים הא מה ת"ל לחים להביא את הבוסר שם. פתח אוהל מועד כמשמעו אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון הא מה ת"ל וגלח הנזיר פתח אוהל מועד בשלמים הכתוב מדבר שם לה. לפי שהוא אומר בעת ההיא אמר ה' פסל לך לא היו משל צבור הא מה ת"ל קח לך עשה לך משל צבור שם, בהעלותך עב. ומה אם במקום שריבה בדמים מיעט בחלבים כאן שמיעט בדמים אינו דין שנמעט בחלבים הא מה ת"ל ואת חלבם תקטיר שם, קרח קיח. — ולפני מה אני מקיים: כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות ירוש' ברכ' ד א. כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר ב"ק סג:. כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד נדה לו:. — וכמו"כ לפני למה זה דומה: הא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאו פסח' לב.. ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים וכו' רמב"ם תשו' ו ה. — ובמשמ' מכאן אתה רואה: כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וכו' יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו אבות ג ח. שבתחלת הענין הוא אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' ובסוף הענין הוא אומר ושמרתם את משמרתי וכו' אני ה' אלקיכם הא חמורים העריות שהוא פותח בהן ביוד הא וחותם ביוד הא ספרא, אחרי קלז. קבלתם עליכם בו (בהר חורב) את התורה מניתי עליכם שבעים זקנים וכו' הא הנאה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה ספרי דבר' ה. עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו שם, בהעלותך עה. אדם לוקה על ראשו אינו אומץ אלא עיניו הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל שם פד. צו את בנ"י ואמרת להם את קרבני לחמי לאשי הא אין ציווי בכל מקום אלא חסרון כיס שם, נשא א. הסך נסך שכר לה' חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון שם כג. וכן הוא אומר וינזרו מקדשו בני ישראל וכו' וינזרו לבושת וכו' הא אין נזירה בכל מקום אלא פרישה של יין שם. אחר שריבה הכתוב ומיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון שם, תצא רמט. לא תרדה בו בפרך הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב רמב"ם עבדים א ו. — וכמו"כ במשמע על כל פנים: אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם הא מדעת שניהם כותבין כתוב' קב:. ולפני לָמַדְתָּ, לָמַדְנוּ, מכאן אתה למד, מכאן אנו לומדים: ת"ל צו וגו' ויעשו כן בנ"י וגו' הא למדנו שהציווי מיד בשעת מעשה ספרי נשא א. וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכו' וכל כלי פתוח וכו' הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס שם, חקת קכו. הלכה וניסת לאחד מן השוק והיו לו בנים ממנה ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים הא למדת שאין זה כריתות שם, תצא רסט. ורחץ במים את בשרו ולבשם הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה יומ' לב.. ואמר וירא ישראל את בני יוסף יכשר לומר כך שהוא ראה את בני יוסף והלא אחריו נאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות הא למדת שראייה כזאת הכרת לב היא פי' י' הדברות לנסי בן נח הקראי. ושבעה ימי נדה ושנים אחר ימי נדה הא למדת שכל דם שתראה האשה אחר יום מלאת הוא תחלת נדתה רמב"ם, איסורי ביאה ז יב. היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל הא למדת שהיא אוכלת בשביל זרעה הוא, תרומ' ו יג=יד. ובכלים שהוא עושה בהן מלאכתו ביום או לובשן הוא אומר עד בוא השמש תשיבנו לו וכו' הא למדת שהממשכן את העני דבר שהוא צריך לו ולא החזירו לו בזמנו עובר משום שלשה שמות הוא, מלוה ולוה ג ה. וגר לא תונה זה הזניית דברים ולא תלחצנו זה הוניית ממון הא למדת שכל המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין הוא, מכיר' יד טו. שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה אעפ"י שבאו עדים ןאמרו באחד בניסן עמנו הייתם במקום אחר השטר כשר חיישינן שמא כתבו בו זמן מאוחר וכשר הא למדת שאע"פ שלא היה בעיר ביום הכתוב בשטר שהוא כשר סמ"ג, מ"ע נ. — ובמשמ' מכאן אתה רואה ההפך, אבל: ונעלם מעיני אישה ולא שיהא רואה ומערים הא אם ידע בה בעלה אין רשאי להערים ולהשקותה ספרי נשא ז. מה ת"ל כי אין לו בן שהיו חכמות ודורשות הא אם היה לו בת ובן לא היינו תובעות שם, פנחס קלג. על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר שם קלז. כדברי ר' ישאיה הא אם שלחה והחזיר בדרך את פניו פטור מלשלח שם, תצא רכח. אין לי רשות הא אם יש לי רשות אכניסם שם, נצבים שה. אימתי אמרו קמה מצלת את העומר בזמן שלא ניטלה מבינתיים הא ניטלה מבינתיים הרי זו אינה מצלת תוספתא פאה ג ה. היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה הא אם הביא האב ראיה יש לה כתובה ירוש' כתוב' ו לא ג. יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם שבת נה:. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת הא עומדת אינה משולחת תענ' כב.. הרחיק את העדים שני שיטין פסול הא שיטה ומחצה כשר ב"ב קסב:. לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב סנה' סא:. ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיע שם עג.. כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום ערכ' כה:. ר"י מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות הא יכולה להתרפאת אסר בכור' ב:. רבא הוציא זוג שעושין בו הסרבל וספר הגדה וכו' הא שאר הזוגות ושאר הספרים אינן בכלל דין זה רמב"ם, טו"נ ח י. — ובמשמ' הֲלֹא: שלא יהא כתמה חמור מראייתה והא מצינו כתמה חמור מראייתה לענין קדשים ניד' נג:. אי אמרת חזקתו בדוק הא לא בדק אי אמרת חזקתו מתכבס הא מתכבס שם נו:. וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת אדר"נ ד. — ופשוט במשמ' זה: אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו וכו' א"ל ר' יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ברכ' ה.. — ולפני שם עצם פרטי, סימן הקריאה: אמר לו הקב"ה לדוד הא דוד שכן רע אתה וכו' הם הרחיקוני מעליהם ואתה עומד ואומר למה ה' תעמוד מרחוק פסיק' רבתי לא. אסף אף הוא אומר למה אלהים זנחת וכו' אמר לו הקב"ה לאסף הא אסף האני זנחתים הם זנחו אותי שם.