*, ש"נ, —  שה"פ מן הֶאֱזִין: היו השמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה וכו' ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ (ספרי האזינו שו).  ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ (רש"י ישע' א ב).  מנהג הקדמונים וכו' שהיה מדרכם שיטו השומעים אל ההאזנה וההשמעות והסברת הפנים למדבר (נופ' צופ', מסיר ליאון א יב).  והדברים הכוללים אשר יהיה בהם הכבוד הם המדרגות במושבות והאזנה לדברי האדם (שם ב יה).  ואני אתנהלה לאטי לספר קורותי רצית האזנתן על כן אמרתי שמע לי (ר"ש אוליוירו, אגר' איל' אהב' יד:).