הֶאָח

 — מלת קריאה לשמחה, ושמחת נקמה: אף יחם ויאמר הֶאָח חמותי ראיתי אור (ישע' מד יו).  יען אמרך הֶאָח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה (יחזק' כה ג).  יען אשר אמרה צר על ירושלם הֶאָח נשברה דלתות העמים נסבה אלי (שם כו ב).  יען אמר האויב עליכם הֶאָח ובמות עולם למורשה היתה לנו (שם לו ב).  וירחיבו עלי פיהם אמרו הֶאָח הֶאָח ראתה עיננו (תהל' לה כא).  ישמו על עקב בשתם האמרים לי הֶאָח הֶאָח (שם מ יו).  — ואמר בן סירא: האח למות כי טוב חקיך לאיש אננים וחסר עצמה (ב"ס גני' מא ב).  — ובמליצה לסוס: בדי שפר יאמר (הסוס) הֶאָח (איוב לט כה). 

חיפוש במילון: