*, ש"נ, — שה"פ מן הֶאֱמִין, א) קיום ואשור: האמנת דברים (שבוע' לו.).  — ב) כמו אֱמוּנָה: כדי הוא האמנה שהאמינו במקור נדפס 'שהמינו' בי ישראל שאקרע להם הים (מד"ר שמות כא).  ובזכות האמנה שהאמינו זכו לומר שירה (שם כב).  גדולה האמנה לפני מי שאמ' והיה העולם (ילקוט, ישע' רצו).  אבל צריך האמנת הנבואה ותורה מן השמים שהשגה זו היא למעלה מהשגת הפועל המהווה לדברים הטבעיים (העקרים א יא).  אבל האמנת החדוש יש מאין אעפ"י שהיא אמונה צריך כל בעל תורה להאמינה (שם יג).  לפי שבהאמנת האחדות שני דברים (שם יד). כל זה היה מעט האמנה ואעפ"י שהוא אומר בלשון האמנה כי לא ינסה האל (רד"ק ישע' ז יב).  שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל (ס' חינוך, יתרו כה). לא תמצא לעולם שיאמר הכתוב אלהים אחרים רק על האמנת הלב (שם כו).  האמנת המופתים (רלב"ג, מלחמ' ה' ה יב).  — וכנ': כמו מציאות השם שהוא מבואר מענינו שהוא עקר שהאמנתו הכרחית לתורה אלהית (העקרים א ג).