הַאֲרָכָה
°, ש"נ — שה"פ מן הֶאֱרִיךְ: שלא תהיה דעה כי אם בהארכת עיון בספרים והתמדת הלימוד (רשב"ג, תקון מד' הנפ' יא). — ובדקדוק: התו מעמד בהארכה להורות על הנוח שיש אחריו (דקדוק ר"י חיוג 15). משפטי תנועות המלות במבטא הנקראות בשלשה פנים היינו בהמשכה או בהארכה או בסבוב משותף היינו משותף להמשכה ולהארכה גם יחד (שלטי הגבור', לשונ' העמים ט.). שאז קוראים התיבה ההיא מראשיתה בהמשכה ובסופה בהארכה (שם).