*, פ"י, — הִבְהֵב את הפתילה וכדומה באור, החזיקה על האש כדי שתיבש, שתחרך מעט וישרפו הציצים מסביב, sengen; griller; to singe: פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה (שבת ב ג).  קצרוהו (את העומר) ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה היו מהבהבין אותו באור (מנח' י ד).  המהבהב בשדה הרי זה חייב (תוספתא מעש"ר ג א).  המהבהב שיבולין באור (ירוש' שם ד נא.).  אין גודלין אותה (את הפתילה) לכתחלה בי"ט ואין מהבהבין אותה באור (ביצ' לב:).  מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור (שם לד.).  פועל מהו שיהבהב (את המלילות) באור ויאכל (ב"מ פט.).  אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת (סנה' לז.).  הכניס לפיו בשר שהיבהב ראה לנבוכדנצר אוכל ורירו יורד על זקנו (תנחו' וארא יח.).  וכן מנהג פשוט שאין מבשלין המוח של ראש ולא קולין אותו עד שמהבהבין אותו באור (רמב"ם, מאכ' אסור' ו ז).  הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור (שם ח).  ולא יהיו בניו או אשתו (של הפועל) מהבהבין  לו השבלין באור (הוא, שכיר' יב י).  דכין אותם (את החרצנים) במדוכה עד שנעשים לפרורין קטנים ואותן הפרורין מהבהבין אח"כ במחבת על האש (שו"ת חתם סופר, יו"ד קיז).

— פֻע', *הֻבְהַב, — שהבהבו אותו, מהובהב: טרטימר חצי ליטרא הוא אינו חייב עד שיאכלנו מהובהב (ירוש' סנה' ה כו.).  וקלי כיון שמהובהב הוא באש נתקשה ואינו ראוי לאכילה (רגמ"ה מנח' סח.).  נהגו אנשים להדליק הפתילה כדי שתהא מהובהבת (תוספ' שבת כט.).  והלכה כרבי עקיבא דמדליקין בפתילה שאינה מהובהבת (מרדכי, שבת רפט).  כגון שצריך להבהבה (את הפתילה) שלא הובהבה מבעוד יום (שבלי הלקט, יו"ט רמז).

— נִתפ', *נִתְהַבְהֵב, — נגעה בו האש: נתהבהב הלשון מביא לשון אחר ומקדש (יומא מא:).  והמתחבר לרשעים דומה לאדם קרוב לכבשן האש שאם לא ישרף יתהבהב (ראש' חכמה, הענוה ד).