*, ש"נ, — שה"פ מן הִבִּיט: כאן בהגבהה כאן בהבטה (ב"מ קיח.).  אין הבטה אלא מלמעלה (מדר" בראש' מד.).  הבטה מקרוב וראייה מרחוק (שם איכ' ה א).  ובאלו הלשון הבטה וההבטה חלק מחלקי הצחות (הרקמה, שער לח).  הרבות העיון וההבטה (הוא, השרשים, שקר).  יבוא השמע על ההבטה והדבור (רשב"ג, תקון מדות הנפש טו).  ואם יקח אדם עז אחד מן העדר כל העזים יביטו אליו הבטה סכלה (שער השמים ד א).  אבל ימצא לו התחלפות הבטה והיה נראה דרך משל במקום מהירח בהיותו עולה על האופק בזולת המקום אשר יראה בו בעת השקיעה לפי שהתחלפות ההבטה הוא מתחלף באלו המקומות וזה דבר לא יראה כן בזה הצל (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ט).  והוא מבואר שהרבה מאלו הספקות חוייבו מזולת הבטה אל התאר אשר זה המציאות בו (ר"י אברבנל, מפע' ה' ד ג).  כי הבטת הנשוך בצורת המשיך יעורר כאבו (הוא, מ"ב ח).  הבדל וחלוף רב יש בין הקו היוצא מרכז הארץ דרך מרכז הירח ונמשך עד הרקיע שהוא מקומו האמיתי במזלות ובין קו ההבטה היוצא מאישון עין הרואה העומד על גב הארץ והולך דרך ממרכז הירח ונמשך משם עד הרקיע אשר הישראלי קרא לזאת ההבטה שנוי מראה הירח (נחמ' ונע', דוד גנז ח רח).  והבטת המזלות הם על ארבעה פנים נוכח והוא שבאלכסונו ושליש והוא אותו שיש ביניהם צלע משולש וכו' והבטת הרביע והוא שיש ביניהם צלע המרובע המיתר לששים חלקים (אותות השמים לר"י בר"ש הכהן א).