הִבְהוּב

°, ש"ז, —  שה"פ מן הִבְהֵב: רבן יוחנן חושש וכו' שלא יהא שהות לקצירתו והיבהובו באבוב של קלאין (רש"י ר"ה ל.).  אבל הבהוב גמור להדליק ולכבות אין צריך לעשותו בע"ש (מרדכי, שבת רפט).  ואותן הפרורין מהבהבין אח"כ במחבת על האש עד שמעלין זיעה ובשעת ההבהוב הזה מריחין מהן ריח יין (שו"ת חתם סופר, יו"ד קיז).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים