בהפס' הָבֶל, סמי' הֲבֵל, מ"ר הֲבָלִים, הַבְלֵי, א) נשיבת הרוח, נשימת הפה, Hauch; soufle; breath: ואת כלם ישא רוח יקח הָבֶל (ישע' נז יג). פעל אצרות בלשון שקר הֶבֶל נדף (משלי כא ו), כמו הבל שינדף. אדם לַהֶבֶל דמה ימיו כצל עובר (תהל' קמד ד). והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הָבֶל (קהל' יא י). מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם (שבת פח:). אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תנוקות של בית רבן (שם קיט:). אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא (שם). — והאֵד הנראה העולה ממשקה רותח ומכל גוף חם, Dunst; vapeur; vapour: אבל הם עובדים לבבואה ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה (ספרי האזינו שכ). שהבל המרחץ רע לשיניים (ירוש' ע"ז ג מב ד). איזהו סריס חמה וכו' כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל (יבמ' פ:). עד שהן עשויין הבל בתוך מעי אמן (מד"ר ויקר' כט). — ומ"ר: כאשר האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד הפה ששם התחברות כל ההבלים ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה אלא בריחוק מקום וכן הבל החוטם (מהרח"ו, ע"ח, אצילות א ג א). — והחֹם הנאצל מהגוף או במקום סגור: הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין וכו' שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר (ירוש' תרומ' י מז.). בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו (ב"ק נ:). לאיזה הבל (נדמה האדם) אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש (מד"ר קהל' א ב). ולא יכניס שם אספסתא וכיוצא בהן מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה (רמב"ם שכנ' ט יב). — ב) בהשאלה, דבר שאין בו שום ממש, Nichtigkeit; vanité; -ty: כי חקות העמים הֶבֶל הוא (ירמ' י ג). הֶבֶל המה מעשי תעתעים (שם יה). לריק יגעתי לתהו וְהֶבֶל כחי כליתי (ישע' מט ד). שקר החן וְהֶבֶל היפי (משלי לא א). ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הֶבֶל ורעות רוח (קהל' א יד). תנחומין של הבל ניחמך אביך (ב"ב יו:). — ובכנ': את הכל ראיתי בימי הֶבְלִי (קהל' ז יה). כל ימי חיי הֶבְלֶךָ (שם ט ט). כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הֶבְלוֹ (שם ו יב). — ומ"ר: הֲבֵל הֲבָלִים אמר קהלת הֲבֵל הֲבָלִים הכל הֶבֶל (קהל' א ב). כי ברוב חלמות וַהֲבָלִים ודברים הרבה (שם ה ו). אמר רב נחמן כל הבלים וכזבים שבני אברהם אבינו עושים בעוה"ז כדאי הוא לכפר בעד כולם (מד"ר ויקר' כט). — וסמי' וכנ' רבים: מדוע הכעסוני בפסליהם בְּהַבְלֵי נכר (ירמ' ח יט), כנוי להאלילים. היש בְּהַבְלֵי הגוים מגשמים (שם יד כב). שנאתי השמרים הַבְלֵי שוא ואני אל יי' בטחתי (תהל' לא ז). הם קנאוני בלא אל כעסוני בְּהַבְלֵיהֶם (דבר' לב כא). — וכמו תה"פ: אנכי ארשע למה זה הֶבֶל איגע (איוב ט כט). ואיך תנחמוני הֶבֶל (שם כא לד). — ° הַבְלֵי עולם הזה: וממשפטיך סרנו, וּבְהַבְלֵי העולם הזה נחבלנו, ואל רהבים ושטי כזב פנינו (סליח' ער"ה, שכחנו). — °הבלי הזקנות: גם דברי הנביאים שנכתבו בלא ספק לתועלת גדולה אנו קוראין אותם לעתים רחוקים כדרך ספור הבלי הזקנות (הקד' מלמד התלמ'). ופקחים שבאומות האמינו הבלי זקנות משיחות כשטוות לאור הלבנה ועלילות עריצים יבקשו עילה למלא חסרונם בעמל אחרים (שבט יהודה ז).
הֶבֶל