*, ש"נ, מ"ר הַבְטָחוֹת, — שה"פ מן הִבְטִיחַ, א) כמו בטחון, ידיעה ודאית: ואם אין שם כהן אלא הוא (הש"צ) לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי (ברכ' ה ד).  רבונו של עולם אברהם בא עמך בהבטחה מפני שאמרת לו ואברכה מברכיך (תנחומא, לך לך ח).  — ב) הפעולה להבטיח, ליעד דבר מה להזולת, Versprechen; promesse; promise: גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים (ברכ' יז.).  חשבון יפה ופרק טוב יש הבטחה ויש אמתי (דא"ז כ). שהבטיח הקב"ה דבר בשמים ואחר רד"ו שנים באתה ההבטחה שהבטיח הקב"ה את הצדיק (מד"ר שמות לה).  כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה (שם יט). הבטחה בתקיעת כף היה אומר רבינו תם שהיא ככריתות ברית (סמ"ג רמ). ונתקיים קצת הייעוד הטוב וההבטחה שהבטיח השם לכם (ר"י אבקבנל מ"ב כ ט). ושלח (מלך ישמעאל) וקרא ליהודים ואמר להם דברים טובים והבטחות ושיעמדו בדת שירצו (שבט יהודה ג).  ומה הנאה בהבטחת המלך ושופטי ארץ אם רצון העמים איננו עמנו ומבקשים תמיד רעותנו (שם כד).  שנכתבו כמה דפין וכמה קונדרסין וכמה ספרים מהבטחות וכמה נחמות בירמיה בנביאים (ר' יונה, א' א טו).