*, ש"נ, — א) שה"פ מן הִבְרִיא, נעשה בָּרִיא: יום הבראתו כיום הולדו (שבת קלז.), שהבריא הילד מהמילה.  כל שחין יקשה הבראתו וסתימתו מפני לחיות יורדות אליו אם רבים ואם חמים מבלי שיגמר רוע מזג האבר אשר בו השחין הנה אנחנו נקראהו קשה ההבראה (פרקי משה כג).  — ב) שה"פ מן הִבְרָה את האבל:  ועוד יש ללמוד מדברי ר' אברהם שעושין הבראה בחוה"מ (מרדכי, מו"ק תתפד).  דיני סעודת הבראה לאיש ולאשה  (שו"ע יו"ד שעח).  צריך להברותו הבראה ראשונה שבימי אבלות (שם, סוף הסימן).  — ואמר הפַיָּט:  בכל יום ויום תרבה את הַהַבְרָאוֹת, וכצבי תרוץ לאכול מפרות הבריאות (תוכח' מוסר, עזר' הבבלי י).