*, ש"נ, —  שה"פ מן הגְבִּיל, שם גבול:  בארבעה אמר להם מצות הגבלה (שבת פז.).  ומה השיב משה לפני הגבורה זו מצות הגבלה (שם).  מצות הגבלה נאמר לו בו ביום וכו' ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה (רש"י שם). — ואמר הפיטן:  וסדר ענינם ומצות הַגְבָּלָתָם, ובנה מזבח וכרת בריתם (יוצר ב שבוע', בשורי). — ובהשאלה:  ככה חלקו אותם הראשונים על אלה החמשה המוצאים מבלי הפרש ולא הגבלה (הרקמה, שער ב).  כי היה הסדור וההגבלה בדברים העיוניים  ממה שיעזור אל ההבנה השלמה ויביא אל זכרונה (הקד' אברבנל לס' יהוש').  וההגבלה מאלה השאלות אינו מגביל הנה אמנם עזב ההגבלה בזה עד השלישי מספרו וכו' אבל הוא מתחיל בו בכאן לדבר בהם קצת בדרך הגבלה ואומר שראוי שיהיו חלקים מנפש (תגמ' הנפ' טו:).  שאם כן תהיה ההגבלה הזאת כהגבלת מגביל לא על צד החיוב אבל בכונת מכוון אשר כיון זה לתכלית קיום המציאות (דרך אמונה, ביבאגו א א).  אותם הלשונות שיסבלו פירושים וכוונות בבלתי הגבלה בסבת שתופים נופלים בלשונות ההם (שו"ת תמת ישרים לד).  ומן הנמנע הוא שתהיה הגבלה כזאת נופלת בכל אחד מהם במקרה (ספורנו, אור עמים, שמים).  וכן אנו אומרים ולתפלתם שעה וכו' שמזה בא הגבלת כח העצמי לעזור ולהושיע לנגד כל מנגד (מאמ' יקרים, גביע הכסף ג).