*, ש"נ, — שה"פ מן הִגְבִּיהַ, במשמ' לקח דבר מונח על הארץ והרים אותו: בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה (קדוש' א ד).  לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום (קדוש' א ד). — וביחס להקול: ענין הגבהת הקול (רד"ק ירמ' ז טז).  — ובמשמ' התרוממות: הלל אומר השפלתי זו הגבהתי והגבהתי היא השפלתי (מד"ר שמות מה).  הנה החרון אף יגיד הגבהה ונפילת אפים יגיד ההשפלה (אוה"ח, בראש' ד ה).