*, ש"נ, מ"ר הַגָּדוֹת, — שה"פ מן הֵגִיד, — א) ספור דברים ממעשים שארעו לפנים וכדומה, Erzählung; narration: אומר לפניה (הכהן לפני הסוטה) דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים (סוטה ז:). א"ר יהודה בן פזי מסורת הגדה הוא כי שרה אמנו כשירדה למצרים כדנוה בריחים (פסיק' דר"כ, ויהי בחצי הלילה). שבעה דברים אשר בהם יהיה המדע ובידיעתם יגיעו אל כל החכמות כאשר זכרום הפלסופים והם ההגדה והדמיון וההפך והחבור וההפרש והמופת וההשלמה (הרקמה, שער כח).  נבואות או הגדת העתידות (הקד' ר"י אברבנאל לנבי' ראש').  להגיד הנבואות אשר נבא הנביא עליהם שלא יתכן הגדתם כי אם אחרי הצעת הספורים (שם).  ההגדה הוא ספור הדברים הנעשים הרחוקים מזמננו (נופ' צופ', מסיר ליאון ח).  — והגדת עדים עדותם, Aussagen; déposition; attestation: הלכה כר' יהושע בן קרחה בקרקעות ובמטלטלין דאפילו זה אחר זה בין בהגדה1 ובין בראיה עדותו כשרה (ר"ח סנה' ל:).  — ב) כמו *אַגָּדָה, עי' זה: ובמה היתה הגדת היום אמרו לו בפרשת הקהל (חגי' ג.).  עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות (שם יד.). כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כאפרכסת (חול' פט.). שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חיננא ג' דברי חכמה ג' דברי הגדה ג' דברי בורות ג' דברי דרך ארץ וכו' ג' דברי הגדה כתוב א' אתה אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה (נדה סט:).  וראה ר' יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה והתלמידים יושבים לפניו בפרק משגמרו הפרק אמר להם הגדה (תנחומא לך לך ו).  — ומ"ר: אין למדים מן ההגדות (ירוש' פאה ב יז.).  — ג) הגדה של פסח, מה שקוראים היהודים בלילה הראשון של פסח בשעת הסֵדֶר, עי' זה: ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה (פסח' קיה:). סומא פטור מלומר הגדה (שם קיו:).  ואין נכון להמתין עד לאחר ההגדה ולעשות (המוציא) עם טיבול המרור (מרדכי פסח', סדר הגדה בקצרה).  נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות (רמב"ם, סוף הלכ' פסח).  דין מצות ההגדה וקריאתה וכו' והקוראין את ההגדה צריכין שיהו שלשה וכו' לשון ההגדה מסודרת על סדר הפסוקים (שבלי הלקט, פסח ריח).  — ד) השתמשו בשם זה הסופרים החדשים במשמ' ספור פחות או יותר בדוי, דמיוני, שאין לו יסוד במציאות Mythe; myth.