פ"י, הָדַרְתָּ, עת' תֶּהְדַּר, — א) יִפָּה, קִשֵׁט, פעו' הָדוּר, מְיֻפֶּה, מקֻשט, prachtvoll; magnifique; splendid: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הָדוּר בלבושו (ישע' סג א).  ראתה אותו (רבקה את יצחק) הדור ותוהא מפניו (מד"ר בראש' ס).  זה (האתרוג) הדור וזה אינו הדור (ירוש' סוכ' ג נג ג).  הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו (ברכ' נז.).  — ומ"ר °הֲדוּרִים, ואמר הפיטן: חכם עלה לעיר גבורים, וירד עֹז מבטחה לַהֲדוּרִים, אמרים נעימים מפנינים יקרים (יוצר ב שבוע', ציר אמונים).  הֲדוּרִים בצאתם מעם מסוכסך, מחסה מעליהם לא נחשך, פרש ענן למסך (יוצר שבה"ג, אאמיר).  — *הדור לו, נאה לו: מניחן על שלחנו וכן הדור לו (ברכ' כג:).  — ב) הָדַר פניו של זקן וכדומה, נהג בו מנהג כבוד הראוי, ehren; honorer; to honour: מפני שיבה תקום וְהָדַרְתָּ פני זקן (ויקר' יט לב).  — הָדַר פני פלוני בריב, במשפט, וכדומה, נשא לו פנים, הטה הכף לטובתו: ודל לא תֶהְדַּר בריבו (שמות כג ג).  לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תֶהְדַּר פני גדול בצדק תשפט עמיתך (ויקר' יט ה). 

— נִפע', נֶהְדַּר, — נֶהְדְּרוּ פני פלוני, נשאו פניו, השגיחו בו, חסו עליו: שרים בידם נתלו פני זקנים לא נֶהְדָּרוּ (איכ' ה יב).

— פִע', *הִדֵּר, — הִדֵּר את פלוני, נתן לו כבוד ויֹפי: יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת וכו' הידור שאין בו חסרון כיס (קדוש' לב:).  זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה (מד"ר ויקר' ל).  סנהדרי גדולה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה (שם).  ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן כותי מהדרין בדברים ונותנים לו יד לסומכו (רמב"ם ת"ת ו ט).  — ואמר הפיטן: נוהם מיכאל, וגועה גבריאל, זועק אוריאל, וגועש רפאל, וּמְהַדֵּר הדרניאל, הוד ליה אכתריאל, ואני כנסת ישראל, מעידה כי אין כאל (אופן לשבה"ג, בלולי אש).  — *מְהַדֵּר בדבר, משתדל לעשות הדבר ביֹפי, בהדור, בכל פרטיו ודקדוקיו: מצות חנוכה איש וביתו והמהדרין (במצות) נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין וכו' יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך (שבת כא:). וי"א שאין צריך אלא ככר אחד וכו' ואין צריך להדר אחר שתי ככרות (הלבוש או"ח רצא ד).  

— פֻע', *הֻדַּר, מְהֻדָּר, *מהודר: שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני (מד"ר ויקר' ג).  וארא בשלל אדרת שנער ירצה בגד מהודר מאד מאשר יעשוהו בבבל הנקרא שנער (ר"י אברבנאל, יהוש' ז כא).

— הִתפ', הִתְהַדֵּר, — עשה את עצמו הָדוּר: אל תִּתְהַדֵּר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד (משלי כה ו).  מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין בו וכו' אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם וכו' הוא לבדו מתהדר בעולמו (מד"ר בראש' א).