הִזְדַּכְּכוּת

°, ש"נ, — פעולת מה שנזדכך, שנעשה זך: ושלא תוציאנו הקנאה וכו' לידי הכעס והנטירה ותטרד נפשו מהזדככות בעתות התפלות (כוזרי ג יא).  וצריך שתדע שהזדככות המדרגות אלו על אלו הוא כערך הנשמה אל הגוף (ר"א אזקרי, חרדים ה).  ואעפ"י שבחיות ועופות בקצתם נמצאים בני אדם דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם כי מעט הזדככות היו צריכים והרי הם כמלאכי עליון (הקנה, סוד בהמות ועופות).   כי כל המצות הם להזדככות החומר (קדושת לוי, קדושים).

חיפוש במילון: