*, היזק, ש"ז, מ"ר הֶזֵּקִים, הֶזֵּקוֹת, —  שה"פ מן הִזִּיק, נָזַק, כמו נֶזֶק:  המרביץ את שדהו עד שלא נכנסו עניים לתוכו אם היה הזקו מרובה על של עניים מותר ואם היה היזק של עניים מרובה על שלו אסור (תוספתא פאה ב כ).  בכניסתו (למרחץ) אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת (ירוש' ברכ' ט יד:).  היזק שאינו ניכר במקור נדפס "ניקר" שמיה היזק (גיט' נג.).  מה עשה ענה הביא חמורה וזיוג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה א"ל הקב"ה אני לא בראתי דבר של היזק ואתה בראת דבר של היזק  (מד"ר בראש' פב).  וכן אומר בצלמי טחוריהם כי היה הנרצה מהם עניין דחות הזק הטחורים לא תאר הטחורים (מו"נ א א).  קום אתה לך עמהם ולא ימצאך היזק (ר"י אברבנאל, יהוש' ז י).  כי המיתה לא היתה להם היזק חדש כי כבר היו נופלים בה (שם, מ"ב ז ד).  — °ומ"ר:  דרך הרשעים היא כמו האפילה אשר בה יעשו בני האדם הרבה ממיני ההזקים (פי' משלי לזרח' הלוי ג).  ושלטה בו אותם המאורעים ואותם ההזקים כמו שישלטו בשאר בני אדם (שם ה).  ואלו ההיזקים (של הרעמים) הם נופלים במקרה מהכרע טבע ההוייה וההפסד (אוהב משפט, באור' לאיוב כב).