°, ש"נ, —  שה"פ מן הִטְעָה: אתחיל לבאר לך הכרעתי לדעת חדוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מן ההטעאה (ר"ש א"ת, מו"נ א עו).  ואולי יחשוב חושב שבזה המאמר קצת הטעאה וכו' ואלו עשינו זה היתה הטעאה (שם ב יח). ודעת אמתי כשימשך אחריו לא ימצא בו דבר מן הטעות ולא מן ההטעאה ולא ישיגוהו הרחקות (שם ג כא).  בא להזהיר התלמיד שלא יקבע תלמודו לפני רב שהוא מרבה דברים ומראה טעמים בדרכי ההטעאה שהם כזב ושקר ר"ל שמקדים הקדמות העשויות בדרך הטעאה כי לא תושג חכמה בדרך זה (מלמ' התלמיד' וארא).  לפי שהדבר ההוא אשר יתפארו בו נעשה בלט ובדרך הטעאה (שם, ואתחנן).  שער ההטעאה וכו' בשמעי מופת על מה שארחיקהו מיד אקראהו הטעאה (ידע' בדרשי, פרדס ו, אוצה"ס ג).  והטענה הזאת שעשה הטעאה נגלית היא (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב ד).  —  ומ"ר: וידע אופני השמירה מהטעאות השכל (ר"ש א"ת מו"נ א פה).  ולא אטעה עצמי בשאקר' דרכי ההטעאה מופתים והיות האדם אומר שעשה מופת על שאלה אחת בהטעאות אינו מחזק אצלי האמנת המבוקש ההוא (שם ב יו).  סוף התלמיד אשר ישים כונתו והשתדלותו לחלוק והוא המשיב רעה תחת טובה שלא ישיג לעולם האמתות רק ההטעאות וההבלות שהן הרעה שלא תמוש מביתו מלמד התלמיד' בראש').  ובפרט כשיתחברו אליו הענינים הדמיוניים ובעבור החיבור הזה יקרא אל מושכליו טעות ושכחה כי הרכבת הענינים היו סבת ההטעאות (תגמ' הנפ' א ו).  פרק אחד עשר מהטעאות קצת חלקי ההקשה התמימה מהספירה ומההרחבה והרחמנות (נופת צופים מסיר ליאון ב יא).  —  והטעה: מלאכת ההטעה (ע"ח לר"א הקראי ב).  ולא אשית את נפשי לזכר דרכי ההטעות והיות האדם מתפאר שיביא מופת על שום שאלה בהטעות (חריזי, מו"נ ב יז).