הַטְמָנָה
*, ש"נ, — שה"פ מן הטמין: יחדן (את גיזי הצמר) להטמנה מטלטלין אותן (שבת נ.). שזכר ההטמנה שתי פעמים (ר"י אברבנאל, יהוש' ב ד). וענין הטמנת חמין תקנה גדולה היא ועונג שבת (שו"ת תמת ישרים ב סט). מנהגנו להטמין מערב שבת וכו' ואין אנו חוששין שמא יחתה בגחלים לפי שהטמנתנו היא לצורך מחר בשבת (תניא, הטמנה יב).