*, הטייה, ש"נ, —  שה"פ מן הִטָּה, כמו הַטָּאָה, הִטּוּי:  לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים (סנה' א ו).  משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והטיית משפט (סוט' מז:).  והמקבל שוחד להטות דין אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר (רמב"ם תשוב' ד ג).  אם הרוב נוטים לרעה להרוג לא תהיה אחריהם עד שיטו הטייה גדולה ויוסיפו המחייבין שנים (הוא, סנה' ח א).  — ובכלל:  צחן טהר בקרבן ותחנה, שמח כלה בהטיית חנה (אזה' ר"א הזקן, קובץ מעש' גאו' 57).  אל בהטיתך לטובה  לרעות לרבים קשור, מעשות עול במשפט משפטי תשור (שם 69).  והרגיש יואב זאת ההטיה מלבב דוד אל אבשלום (נופ' צופ', מסיר ליאון ב יג).  — °הַטָּיַת הראש:  ואם הוא (הדבור) ברמז צריך שיעשה זה עם הטיית  הראש מעט (שם א יב).  — ובתכונה:  הזויות האחת מהן של צד ההטיה שהיא כעין זויות אהג או דהב (יסו"ע לר"י ישראלי א  ב ב).