°, ש"נ, — א) שה"פ מן הִטִּיל: וכפי מה שזכרו חז"ל בהטלת הגורל לא היה מהבטל שישליכו שני הגורלות ראשונה (ר"י אברבנאל, יהוש' יד).  מקום הנחת בריחים בקרשים ומקום הטלת שלשה חוטי גידין המשולשים (חזקוני, תרומ' כו כו).  כשהייתי מדבר עמהם בבדיחות בלא הטלת אימה לא היו מאמינים מרוב אימתי אשר היתה בלבם (אוהב משפט, באור' לאיוב, אשחק).  ואפילו הטלת חרם סתם (שו"ת שמש צדקה, חו"מ ז).  — ב) שימת מסים על הקהל, Besteuerung; imposition: פרנס המדינה ששלחוהו בני המדינה וכו' להשתדל אצל המלך ע"ד הטלת אלף ר"ט שלא כסדרן על בני המדינה לסיוע הוצאות המלך למלחמה עם שכנגדו (שו"ת חות יאיר רו). ראובן שהיה תושב עיר ארם צובא וכו' והיה פורע בדמשק כל הטלות צבור עמהן (גינ' ורדים, יו"ד ג יא).  על אדות איש עשיר לימים שהיה פורע פרעונותיו מענין הטלות ועולי צבור ועתה מטה ידו (שו"ת פרח מטה אהרן כג).  נהגו כל תושבי העיר ההיא לפרוע המסים הנהוגים וכו' וכל ההטלות המוטלים על קהלי היהודים אשר שם (שם קכג).