°, =נִיִּי, ת"ז, לנק' הֲכָנִיִּית, — של הכנה, מטבע ההכנה: כי ברא דרך משל החרטום לאפרוח בו יצא מהביצה ויבקענה וכו' וגם נתן לו בביצה ההיא כח הכניי אל שישתוקק לזה (דרך אמונה, ביבאגו ב ד).  העקרי הוא שהתולדה הנולדה ממנו מיד הוא השגת התכלית וההכניי הוא שאין השגת התכלית נולדה ממנו מיד אלא אחר עיון אחר שיבוא אחריו שהוא העקרי וכו' וההכניי גם הוא יתחלק לשנים וכו' בבחינת עיון לא אמצעי לתכלית ולא הכני לעיון עיקרי אבל הוא הכניי לאמצעי אחר בלתי עיוני (דרך אמונה לרמח"ל יב=יג).