°, ש"נ, — שה"פ מן הכניע: שלא ישבו הגרים במקומות חזקים מיוחדים אליהם כי אם בקרב ישראל ועמהם בהכנעה (ר"י אברבנאל, שופט' ד יב).  למה שיגיע בשאר התאוות והכחות מההכנעה והמוסר (מאזני צדק, אלגזלי 32).  כל זה הרדפת המליצה בהכנעת הגאים (אוהב משפט, באור' לאיוב, טמנם). והכנעתה היא רפואתה לשוב לעלייתה (שבט יהודה לב).  — ואמר הפיטן: זכור זמורה שהשליך למעלה, ואהוביך אץ לחללה, עשותם כמעי מפלה, חזק לשיתם כלה, אותם להפילה, בְּהַכְנָעָה ובהשפלה (יוצר זכור, זכור את).