*, היכר, ש"ז, — שה"פ מן הִכִּיר: צורת הפתח צריכה היכר ציר (ערוב' יא:). במזוזה הלך אחר היכר ציר (מנח' לג.).  — °וסימן במה שמכירים דבר: שהעירוב שעושין בחצרות ומבואות מערב שבת משום הכר כדי שלא יעלה על דעתם שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת (רמב"ם יו"ט ו).  במחיצה שאינה אלא כדי לעשות היכר (הוא, שבת טו יג).  — °וכח השכלי שבאדם להכיר ולהבחין דברים: ועם שיקול הדעת וההכר הנכון הם ארבעה חלקים שאין אדם יכול להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם (הגיון הנפ' לבר חייא א).