*, ש"נ, מ"ר הַכְרָעוֹת, שה"פ מן הִכְרִיעַ, —  א) הכרע במשקל: והקב"ה יודע בהכרעות (כרית' ה.).  שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמות שהן והמקום יודע מה משקלו (רש"י שם).  שטוב יותר ללוקח מדידה בדקה כדי שיקח הכרעה לכל מדה ומדה (טור מכיר' רלא).  נותן לו את גרומיו הכרעותיו לכל י' ליטרא מוסיף לו עשירית וכו' והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות (רע"ב ב"ב ה יא).  — ב) הטיָה בשקול הדעת לאחד הצדדים: אף הפשרה צריכה הכרעת הדעת (ירוש' סנה' א יח.).  אין הכרעת שלישית מכרעת (פסח' כא.).  וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בענייני התכונה האלו (ר"ש א"ת, מו"נ ב ח). במקור נדפס "שם ב ח". ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת דעת שאפשר להכריע סותרו בפנים מן ההכרעות (שם כה).  פרק ששי ידבר בהכרעת אמונת החדוש על אמונת הקדמות במין ממיני ההכרעות (הקד' שעה"ש לאבן לטיף).  אפילו יאמר לך על שמאל שהוא ימין ע"כ צריך שתהיה ההכרעה מסורה ללב החכמים (מרפא לנפש יח.).  — °והכרעת הרצון: שמאמרו שהעולם צריך למכריע יכריע מציאותו על העדרו מקום ספק גדול מאד כי ההכרעה וההתיחדות אמנם יהיו לנמצא אחד מקבל כל אחד משני ההפכים (ר"ש א"ת, מו"נ א עד).  חשב אחד מן האחרונים שהוא מצא דרך טובה מאד יותר טובה מכל דרך שקדמה והוא הכרעת המציאות על ההעדר (שם).  — ומ"ר: *הכרעות, בענין המקראות שבתורה וכדומה: ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים וכו' ההכרעות והראיות (מד"ר בראש' לו).