°, ש"נ, — סגולת מה שהוא הכרח: והוא מבואר שאין ראוי לקראם כלם עקרים לפי שאין הכרחיותם לתורה אלהית בשוה (העקרים א טו).  הא לך תועלת החכמה מה רב כחה והכרחיותה למלך בקיום מלכותו (נוה שלום ז א ח).  הנה יהיה באמת מחשבתם בחיוב המלך והכרחיותו כוזבת (ר"י אברבנאל, ש"א ח ד).  וכן קראו במקום אחר ספק עצום קשה להפרד ממנו יען וביען הרגיש בחוזק הטענה הזאת והכרחיותה (הוא, מפע' ה' ט ט).  — ומ"ר: ומי שנעדר הממון הוא טובע ביון הזמנים לבקש המזון והמלבושים והמשכן ויתר הכרחיות המחיה א"כ אין לו עת הפנאי לקנות החכמה (מאזני צדק, אלגזלי 120).