*, ש"ז, מ"ר הֶכְרֵעִים, — שה"פ מן הכריע, א) מה שמכריע קצת את כף המאזנים, עֹדף שמוסיף החנוני על הכמות המדֻיקה כששתי כפות המאזנים עומדות עין בעין והעדף הכריע את הכף, Übergewicht; surpoids; overweight: כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל (כרית' ה.).  היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריעה אלא שוקל לו כולן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכולן (ב"ב פט.).  אם יש מקום קבוע לבית הכסא מלא היד אם לאו כהכרע מדוכה קטנה של בשמים (שבת פא.).  אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעים בהכרע ליטרא של עגל הראשון (סנה' קב.).  — ב) בהשאלה, הֶכְרַע בשקול הדעת, נטייה מוחלטה בהדעת לאחד מצדדי האפשר: חמש מקראות בתורה אין להן הכרע (יומ' נב.), ר"ל שאין להכריע עפ"י שקול הדעת אם הפסוק מחובר לשלפניו או לשלאחריו. אבל אם עשאן (את שבע המצות) מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם (רמב"ם, מלכ' ח יא).  והדבר צריך הכרע (הוא, סנה' ד יא), ר"ל עוד צריך להכריע כך או כך. כך הוא הכרע כל הדברים (הוא, תשו' ט א).  וכן לפעמים יקרו רעמים וברקים ורעש מזיקים והופכים מקומות ואילו ההיזקים הם נופלים במקרה מהכרע במקור נדפס 'הכרח' טבע ההוייה וההפסד (אוהב משפט לאיוב כב).  — ומ"ר: אלו ההכרעים (ירוש' מגי' ד עד ד).