*, ש"ז, — שה"פ מן הִכְשִׁיר, א) במשמ' הכנה, הכשר הנזק: הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו (ב"ק א ב).  — ב) מה שמכשיר דבר: הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה (ערוב' א ב), ר"ל צריך להתקין להמבוא לחי וקורה כדי שיהיה כשר עפ"י דיני מבוא. הכשר סוכה בארבע אמות (סוכ' ב:).  עוף הכשרו מן הצואר (חול' כז:), ר"ל ששחיטה מן הצואר עושה אותו כשר לאכילה. בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום (שם).  עור מצה איני יודע לו הכשר לכלום לא לספר תורה ולא לתפילין ולא למזוזות ולא למגלה (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת יד).  — ואמר באזהרותיו: קדושת הֶכְשֵׁר מצרי לשלש דורות להכניסו תחת חבלך (הוא, אזהר' כג:).  כי זה הענין תכליתו הוא תמור הקרבן אשר הוא על ידי הכשר ותקון טהרה (ג"ע לר"א הקראי, תפלה).  — ג) °בכלל הֶכְשֵׁר, תקון דתי בעניני או"ה להכשיר, והתעודה שנותן למשל הרב על הדבר שהוא מתוקן עפ"י התקון הזה. נהוג בדבור. — ד) °שם נרדף עם רבית: הלוה בכך וכך הכשר, ר"ל בכך וכך למאה. נהוג בדבור ההמוני.