1, — קל אינו נהוג.
— נִפע', נַהֲלָא, לנק' נַהֲלָאָה, — שנתרחק, שהָרחק, entfernter; éloigné; removed: ביום ההוא נאם יי' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי ושמתי את הצלעה לשארית וְהַנַּהֲלָאָה2 לגוי עצום (מיכ' ד ו=ז). — והשתמשו בו הסופרים במשמ' זו: אפודת נזר לשבט מושלים הממלכה הנהלאה נעם ה' עליה (מנחם, אגר' ר' חסדאי להכוזר). — ואמר המשורר: וכראותי כי רדופי צפרים הם, רחוקות מלהשיג נהלאות, הכינותי מצודי מחשבותי, לתתם תוך כלוב הבין כלואות (ר"י הלוי, לך השר).
— פִע', °הִלֵּא, — הרחיק, גרש: הלא יגון שמח ונטוש יגונך, ואל תרגז לכל ילדי זמנך, ובצר לך חזק וסבול פגעיו, כצור לכלכל ים שאונך (רש"ט פלקיירא, צרי היגון ב:).
1 אין פעל דומה לזה בלשונות האחיות ורגלים לדבר כי גם בעבר' לא היה פעל זה. ועי' הערה שלקמן. —
2 נגזר מן הלאה. כך חברו מנחם במחברת הלאה, ואמר ריב"ג וז"ל: והנהלאה לגוי עצום הנדחה והרחוקה והנודדת הנון בא לנפעל ומן הראיה הגלויה על מה שפרשנו בהנהלאה כי הוא מושב על אמרו אספה הצולעה והנדחה אקבצה הלא תראה שאומר ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ושם הנהלאה לעמת והנדחה כי הוא בענינו. ע"כ. ואעפ"י שקרוב הדבר שהיה כתוב בתחלה והנחלה במקום והנהלאה כמו את הנחלות לא חזקתם יחזק' לד ד, מ"מ לפי הכתיב עתה הסכימו גם רוב החדשים שנפעל זה נגזר מן הָלְאָה.