°, ש"נ, —  שה"פ מן נמשך, הִמָּשֵׁךְ, במשמ' הֶמְשֶׁךְ:  שלא נעשית בריאת העולם בהמשכות זמני כי אם פתאם (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ז ג).  כי אם לשכך את האזן להורות על המשכות גדולה כזמן אלף שנה אשר אתנו עתה (שם).  ובזה שוער הזמן והמשכותו ושוערו הימים מבלי תנועת המאורות (הוא, בראש' א, שאלה ט). — ובמשמעת תולדה והשתלשלות:  שזולתו (של הקב"ה) ימשך ממנו והוא אינו נמשך מזולתו ועל ההמשכות הזה שהוא מטבע מחוייב המציאות ועניו אמר הרב באותו ספר ממנין המצוות שיש שם אלה עלה וסבה (ר"י אברבנאל, ראש אמנה ז).  פרשת שלש עשרה תספר המשכות מלכות יהודה אחרי מות אחזיה (הוא, מ"ב, הצעה לפר' יא).  כי יהיה מן עול מצותו לעשותו אם לא ישיג בחפץ ובחוזק ההמשכות אל גבול הכרח (ג"ע לר"א הקראי, קדוה"ח יא). — ובהלצה:  ההמשכות הוא כשנשאל מן הסמנים הנמשכים לעושי העברה או לנקי ממנה צד המתרעם שיאמר אם יוכל שאשר עליו התלונה התאדם או השתחר או שהיה מגמגם מתבלבל בדבורו נדר דבר מה ואלה כלם סמנים נמשכים לעוברים (נופת צופ', מסיר ליאון ב ז).  ההמשכות הוא מאמר יבואו בו מאמרים רבים על העשות הדבר או בלתי עשותו וישאר אחד מהם בהכרח משלילת כל מאמר מהבאים בספור זולתו (שם ד לג).