הִסֵּם
* 1, פ"ע, — הִסֵּס בדבר, פקפק בו לעשותו או לא לעשותו zaudern; hésiter; hesitate: אלא שעדיין לבי מהסם בדבר שהרי נגד הוראת המורה האכיל מבהמה זו לקצת יחידי הק"ק (פסקי ריקאנטי האחר' י). אך לבי מהסם על אותו גאון שחגר חרבו בישמעאל וכו' לסתור דברי רש"ל (שו"ת חות יאיר מג).
— ועי' הסס, חסם.
1 בארמית: והוה קא מהסם למיתבה ליה (שבת קמז.). חזייה (רב אשי) לרב כהנא דהוה מהסם (כתוב' כ:). גרסת הערוך והר"ח, וכן גם האלפסי, ובנוסח' מחסם בחית, ועי' חסם.