*, ש"ז, — שה"פ מן הספיד, וכמו מִסְפֵּד: אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד (מו"ק ג ח).  במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה (ספרי נשא כו).  ירדו להספד הרואין את הפנים פטורין (תוספתא ברכ' ב יא).  וכל העסוקין בהספד מפסיקין לק"ש (ירוש' שס ג ב).  הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו (בבלי שס נז.). ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול (ר"ה כה.).  מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל  ישראל והספידום הספד גדול (מו"ק כא:).  מהספדו של אדם ניכר אם בן העוה"ב הוא אם לאו (שבת קנג.).  המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו (בכור' נב:). חכם כבודו בהספדו (הלכ' פסוק', אבל).