° 1, הַסְכָּמִי, ת"ז, לנק' -מִית, מ"ר הֶסְכֵּמִיִּים, -יוֹת, — שבהסכמה בלבד, של הסכם, מטבע ההסכמה: למדנו שהלשונות הסכמיות לא טבעיות כמו שחשבו זה (מו"נ ב ל).  והנהגות המדינות והחקים אשר יחוקקו ביניהם אנשי מחוז אחד או מלכות אחד לשמור היושר ההסכמיי (העקרים א ה). לפי שהלשון הסכמיי ופעל הלשון לא הסכים להניח שם לבלתי מוחש מהזמן (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ט ז).  תדע לך שהשעות הם זמנים הסכמיות ואינם זמנים מיוחדים רק הם חלקי הימים (נחמ' ונעים, דוד גנז לה).  כי השכר והעונש אינם הסכמיים רק עצמיים (של"ה, הרד' תולד' אדם).