*, ש"ז, — שה"פ מן הִסִּיט, נסט, נגיעה בדבר שמסיר אותו ממקומו: שאין ע"ה בקיאין בהיסט (טהר' י א).  שהזב מטמא בהסט (ירוש' מע"ש ב נג ד).  השרץ מטמא בהיסט (שם שבת ט יא ד).  היסט מחמת כוחו טמא מחמת רעדה טהור  (ערוב' לה.).  תולין על מגען ועל משאן ועל הסיטן ברשות היחיד (טהר' ד ו).  — ומ"ר הֶסֵּטוֹת: בקיאין היו (הכהנים) בהיסיטות ולא היו בקיאין במדפות (ירוש' סוט' ה כ:).  כגון מגעות והסטות משכבות ומושבות (בעל הנפש להראב"ד כב:).