הֲסָרָה
°, ש"נ, — שה"פ מן הסיר: על הסרת לבו הקפידה תורה (רמב"ם מלכ' ג ו). האחדות האמתית אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות (מו"נ א א). מי שיסור לבו מהשם הסרה גמורה (מלמד התלמי', קרח). ענין ההסרה והשלילה וכו' כי ההצלה היא הסרה מהלוקח אותו (רד"ק, שרש נצל). ולפי רוב הרגילות בהסרת האבנים והרמת המכשולים מן הדרך (שם, סלל). ואז יסור המקרה בהסרת הסבה והחולי (ר"י אברבנאל, מ"ב כ ח). — ואמר הפיטן: זרוים ענה ולא מלב לכלותם, חבו=לפנים ורדם בַּהֲסָרַת טבעת להחלותם (סליח' תענ' אסת', אדם).
ָ