*, ש"נ, — שה"פ מן הֵעִיד: מנה לי בידך והלא אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים (ב"מ ג.).  על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים (שם ה.).  שלשה שישבו בב"ד לקיים השטר ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן (רש"י כתוב' כא:). היה חרש או שוטה או סומא בשעה שנמסרה לו העדות ובריא בשעת העדאת העדות (שו"ע חו"מ לה יג).  וזה טופס העדאת העדים הראשונים שהעידו על זה (שו"ת הרדב"ז נו).  — ואמר הפיטן: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם להוכיח בהתראות וּבְהַעֲדָאָת עדים (אזה' ר"י ברצלוני, אחוה).