*, ש"ז, —  שה"פ מן הסתיר: כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם (מזרע ישראל) (חגי' ה.).  — ואמר המקונן: שמעו כי יצאתי בשביה, ונשטפה דם מרום שבויה, והושתי לשמה וערבוביה, וּמֵהֶסְתֵּר חבויה, נדה בית חוביה (קינ' לת"ב, איכה ישבה).  — ובהשאלה, °בדברים שנאמרו בדרך סוד או רמז לא לפי הנראה הנגלה מהם: שהתלמוד הלך ע"ד המשל וההסתר וחבור זה הלך על דרך ביאורו על דרך בעלי העיון והמחקר (חהקד' שעה"ש לאבן לטיף).  מפני הכרח כשרוצה להעלים אז ידבר במשלים אבל דברים שאינם צריכים הסתר והעלם אלא הדין נותן להיות הדבור מבואר ושלם (הקד' ר"א הקראי לג"ע).