° , ש"נ, —  שה"פ מן הִסְתַּפֵּק, א) הסתפק מהדבר הסתפקות שרצה, לקח ממנו לצרכו כמה שרצה: וב"ה מתירין שיסתפק ממנה (מן התרומה) בטומאה איזה הסתפקות שירצה (פי' המשנ' להרמב"ם, מע"ש ב ג).  —  ב) בפרט מדת הַהִסְתַּפְּקוּת, המדה להסתפק במה שיש לו, לא להיות פרוץ ביותר במאכל ומשתה ושאר צרכיו, Genügsamkeit; contentement : ומעלות זה החלק רבות מאד בזהירות כלומר יראת חטא והנדיבות והיושר והענוה והשפלות וההסתפקות והוא שקראו חכמים עשירות באמרם איזהו עשיר השמח בחלקו (ח' פרקים להרמב"ם ב).  ההסתפקות במה שיש לאדם והיא ממעלות המדות (הוא, פי' לאבות ב).  והיה נהנה במה שחלק לו הש"י מה שאצלו במעלות ההסתפקות (שם ד).  השלישית מדת ההסתפקות באמרו אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' אחר שהיה לו די ספקו הסתפק באשר השיג (מלמד התלמ', לך לך).  ומן המדה הזאת הסתפקות האדם במה שיש לו ושמחתו בחלקו (רשב"ג, תק' מדות הנפ', שער הרצון).  ובפרט בענין ההסתפקות שצריך תמיד לאחוז בקצה האחרון (ראש' דעת, ר"מ אלבילא ב ב).  כאשר נתבונן במציאות נמצא כי כל הרעות העולמיות אינן רק מצד מעוט ההסתפקות בני אדם בהכרח (י"ג יסוד' המשכיל לדוד בן בילא ז).  ואין גבורה כהתאפקות ואין עשר כהסתפקות (פניני המליצ', גנזי ישר' בפט"ב, גורלנד).  והיתה בו מדת ההסתפקות כי היא שרש לכל מדה טובה (אוהב משפט לאיוב, אם אשמח).  אבל העשיר אשר יתהלל המתהלל בעושרו הוא ההסתפקות שישמח בחלקו (רשב"צ דוראן, מג"א ד א).  ההסתפקות שמונעת בעליה מזלות, טוב מן ההון המביאו לידי בזיון ושפלות (עמנ', מחב' יט).  דעו בני כי מעלת ההסתפקות מעלה חשובה ויקרה עד מאד ואינה נמצאת אלא בחסידים שמסתפקין בדבר מועט (מעל' המד', ההסתפק').  אפשר היה לומר שאם ההסתפקות והוא עין טובה היא דרך טובה בקשת היתרונות אינו דרך רעה (רע"ב אבות ב ט).  הסתפקות במאכל סיבת הבריאות ואורך החיים  (ר"י צהלון, אוצה"ח א ג).  ויותר טוב לאכול בהסתפקות בשעתו מלאכול הרבה ולעמוד אחרי כן בתענית (שם).  —  ג) במשמ' ספק: ויסירו השבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות העניינים מקריים בעצמיים (ר"ש א"ת, מו"נ א לד).  כמו כן במסופקים יהיה ראשון (המאמרים) המסופקים אשר לו בעצם וראשונה יאות אותו ההסתפקות (שעה"ש לר"א אירירו ד י).